<h1>פסקי דינים לנכדו של הרז"ה הלכ' נט"י</h1>
<h2>דף קה.</h2>
הדין התשיעי בנטילת ידים. כשאוכל אדם צריך ליטול ידיו תחלה ולא יזלזל בנטילת ידים. ואילו דברים שמונעין נטילת ידים שנדבקין ביותר. טיט היון וטיט היוצרים וטיט שמתקנין בו את החרס ובצק שתחת הצפורן וכיוצא באילו, והלכלוך שתחת הצפורן אי' חוצץ אך נאה לו לאדם להסירו בכל יום. צבוע ידיהם של נשים אי' חוצץ. וכשנוטל ידיו מברך על נטילת ידים. ויכול אדם ליטול ידיו בין בכלי בין על גבי קרקע. וצריך להגביה ידיו, ונוטל בין בחמין בין בצונן, ולפת הוא שצריך נטילת ידים. אחד מחמשת המינין שעשה קדרה אי' צריכין נטילת ידים אעפ"י שטעונין ברכה לאחריהם. הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח. הנוטל בין תבשיל לתבשיל אינו צריך לברך אלא א"כ היה בין תבשיל של חלב לתבשיל של בשר. מים עכורין שאין הכלב לוקק מהם אין נוטלין מהם לידים. אין נוטלין לא על גבי הכלים. ולא במגופת החבית. ואין נוטלין לידים אלא בכלי. והכל כשרין ליתן מים אפי' חרש שוטה והקטן והקוף, ולא יתן מים על ידו אחת ליטול את השנית. כתב רש"י ז"ל שאם אין לו מי שיתן מים על ידיו שישים הכלי בין ברכיו ויתן על ידיו. אוכל מחמת מאכיל אין צריך נטיל' ידיו. יש חכמים שכתבו פת הבאה בכיסנין שאין צריך ליטול שתי ידיו אלא די לו ליטו' ידו אחת שלא תקנו חכמים שתי ידיו אלא לפת בלבד. היה בסעודה ויצא ודבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס, נכנס לאכול נוטל מבפנים ומבחוץ ואם לשתות די לו מבפנים. ומים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה ואינן ניטלין אלא בכלי ואינן ניטלין אלא בצוננין או בפושרין.
